גזר דין בתיק ת"ד 5505-03-12

הנאשמת הורשעה עפ"י הודאתה בעבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות מעבר חצייה בבטחה, נהיגה רשלנית וגרימת נזק וחבלה של ממש לגוף.

לפי העובדות בהן הודתה הנאשמת, ביום 19.6.11, סמוך לשעה 10:30, נהגה הנאשמת ברכב פרטי, ברח' הרצליה לכיוון רח' הנביאים. בצומת הרחובות הרצליה והנביאים, מצוי מעבר חצייה, המסומן היטב במקום. אותה שעה, חצתה את הכביש הולכת רגל, הכב' לריסה קוזניצוב, ילידת 1948 במעבר חצייה, משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת הנאשמת. למרות זאת, לא אפשרה הנאשמת להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה, המשיכה בנסיעתה ופגעה בהולכת הרגל שהספיקה לחצות כ-3.2 מ' מרוחב מעבר החצייה. כתוצאה מהפגיעה, נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש, ונגרם לה שבר באף.

התיק היה קבוע היום לשמיעת ראיות, כאשר בפתח הישיבה הודיע הסניגור, כי מרשתו חוזרת בה מכפירתה, ומודה בעובדות כתב האישום.

לדיון היום התייצבה גם הולכת הרגל, גב' קוזניצוב, אשר טענה, כי היא נפגעה גם במרפק שמאל ובפנים. לטענתה, היא מחלימה מפציעותיה. עוד הוסיפה, כי הגישה תביעה אזרחית באמצעות עו"ד.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, לפיו המאשימה עתרה, בין היתר, לעונש פסילה בפועל של 6 חודשים, בצירוף של עונשים נוספים, כאשר הסניגור יוכל לטעון באופן חופשי.

לאחר שבחנתי את עובדות כתב האישום, את טיב הפציעה ואת גיליון ההרשעות, סבורני כי לא רק שאין מקום להסתפק בפסילת המינימום, אלא שטווח הענישה המוסכם נוטה לקולה.

מעיון בטענות הצדדים, ובנסיבות התאונה, עולה, כי הנאשמת התקרבה למעבר החצייה, פגעה בהולכת הרגל אשר הספיקה לחצות כברת-דרך של כ-3.2 מ' מרוחב מעבר החצייה. למרות זאת, הנאשמת לא הבחינה בה, פגעה בה, 'העיפה' אותה לכביש, וגרמה לה לחבלות של ממש, אשר התבטאו בין היתר, בשבירת אפה של הולכת הרגל.

תאונות מסוג זה הן קשות ביותר, והן הגורמות לא אחת, לפציעות קשות ואף לאבידות בנפש. מצוותו של ביהמ"ש העליון היא ענישתם של נהגים, אשר מסכנים מדעת את הציבור בנהיגה רשלנית שכזו, תוך הטלת עונשים מרתיעים, וביתר שאת כלפי נהג הפוגע בהולך רגל על מעבר החציה, שם מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת.

בנסיבות העניין, נוכח פציעותיה של הולכת הרגל והחבלות העולות מהתעודה הרפואית, כמו גם מדבריה בפני ביהמ"ש, ברי, כי "עונש התקרה" עליו הסכימה המאשימה - הינו עונש קל יחסית.

הנאשמת נוהגת משנת 1982, צברה לחובתה 14 הרשעות קודמות. הגם שהרשעותיה אינן בעבירות חמורות במיוחד, הרי שבשים לב לתאונה שבפניי, הנאשמת חטאה ברשלנות רבתי, ועל הענישה לבטא את עיקרון ההלימה, שהינו העיקרון המנחה בענישה. הקלה בעונשה יחטיא את מטרת הענישה, אינו תואם את הפסיקה ואינו הולם את חומרת הנסיבות שבפני בית המשפט.

ער אני לעבודת הקודש שעושה הנאשמת, כטענת הסניגור, אך עבודתה החשובה אינה מהווה נסיבה שבכוחה לפטור אותה מהענישה הראויה למעשיה, ועל כן עם כל ההבנה והצער, על העונש להיות ראוי, חרף הפגיעה הלא מבוטלת בחירות תנועתה של הנאשמת ובעיסוקה.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1.         אני פוסל את הנאשמת מלהחזיק או  לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים. רישיון הנהיגה יופקד בתיק ביהמ"ש עד ליום 1.2.13, שעה 09:00. מעכב את הפסילה עד למועד זה. מובהר לנאשמת כי גם אם לא יופקד רישיון הנהיגה, היא פסולה מנהיגה החל ממועד זה, אך הפסילה תחושב רק משעה שתפקיד את רישיון הנהיגה בתיק ביהמ"ש.

2.         אני פוסל את הנאשמת מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים.

3.         קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים. פיגור יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מידי.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי.

ניתן היום,  כ"ד טבת תשע"ג, 06 ינואר 2013, במעמד הנוכחים.

שם קלדנית: עדי פ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: